הגשת בקשה להפסיק להיחשב כחברה משפחתית/חברת בית
כזכור, במסגרת חוק ההסדרים* ותיקון 245 לפקודת מס הכנסה** בוצעו שינויים מהותיים בכללי המיסוי החָלים על חברות משפחתיות ועל חברות בית.
* חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג-2013 (קישור לחוק ההסדרים).
** חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 245), התשע"ח-2018 (קישור לתיקון).
במסגרת כללי המיסוי החדשים שונו, בין היתר, ההוראות שעניינן בשינוי סיוּוגן של חברות משפחתיות/חברות בית לחברות "רגילות", כך שחברות משפחתיות/חברות בית המבקשות לשנות את סיוּוגן ולהפוֹך לחברות "רגילות" צריכות ליתן על כך הודעה מראש לפקיד-השומה, וזאת לא יאוחר מחודש לפני תחילת שנת-המס, כלומר עד ליום 30.11.2022.
זאת, בניגוד לדין שחל בעבר, ולפיו ניתן היה ליתן את ההודעה עד למועד הגשת הדו"ח השנתי, דהיינו בשנת-המס העוקבת.*
* הדין הקודם נעדר התייחסות מפורשת לגבי הפיכה מחברת בית ל"חברה רגילה".
לגבי חברה משפחתית, ההודעה צריכה להיעשות על-ידי החברה (סעיף 64א(ב)(1) לפקודת מס הכנסה), וזאת באמצעות טופס 2590 (קישור לטופס).
לעומת זאת, לגבי חברת בית טרם פורסם טופס בעניין זה ועל-כן על החברה למסור הודעה מתאימה כשהיא חתומה על-ידי כלל בעלי מניותיה (סעיף 64(ה) לפקודה).
נזכיר, כי באותם מקרים בהם חברה משפחתית/חברת בית תבקש להפוֹך לחברה "רגילה", היא לא תוכל בעתיד לשוב ולהיחשב לחברה משפחתית/חברת בית כאמור!
מומלץ לקבל ייעוץ פרטני באשר להשלכות הנרחבות שגלומות בשינוי מעמדה המיסויי של החברה מחברה משפחתית / חברת בית לחברה רגילה ומובן שאנו עומדים לרשותכם לעניין זה.*
* ליצירת קשר ישיר עם הח"מ, לחצו כאן.
מע"מ בפירוק שותפוּת בתחום הביטוח
ביום 24.10.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אופקים סוכנות לביטוח כללי בע"מ.
להלן תמצית העוּבדות:
המערערת, סוכנות ביטוח המוסמכת לעסוק, בין היתר, בחיתום פוליסות, קיימה בשנים 1999–2006 שותפוּת לא רשומה עם סוכן ביטוח נוסף, תומר תשובה ("תשובה"). במסגרת שותפוּת זו – "אופקים תשובה" – עסקו הצדדים בתחום הביטוח האלמנטרי.
המערערת ותשובה הגיעו להסכמה בדבר חלוקת העמלות שמגיעות ל"אופקים תשובה" מחברות הביטוח בהן יבוטחו לקוחות השותפוּת, לפיה המערערת תהיה זכאית לשליש מסך העמלות ותשובה לשני שלישים.
בשנת 2006 הסתיים שיתוף הפעולה בין הצדדים ביוזמתו של תשובה והיות שהמערערת והתשובה לא הצליחו להגיע לעמק השווה בנושא ההתחשבנות ביניהם, המערערת הגישה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה לפירוק השותפוּת ולסעדים נוספים מכוח דיני השותפויות להבטחת קבלת חלקהּ בתזרימי העמלות הנובעים מתיקי הלקוחות של השותפוּת. במסגרת הליך זה, ניתן צו לפירוק השותפוּת ולהתחשבנות ובסופו של דבר נקבע, כי על תשובה לשלם למערערת סכום של 1,365,651 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות.*
* לתיאור התביעה שהגישה המערערת, ניהולה ופסק-הדין, ראו פס' 14–31 לפסק-הדין. יצוין, כי תשובה הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, אך הערעור נדחה.
בשנת 2014 העביר תשובה למערערת סך של 1,901,590 ש"ח ("התקבול") והמערערת כללה את התקבול בדו"ח השנתי למס הכנסה לשנת 2014, אך לא הוציאה חשבונית מס בגינו, לא דיווחה עליו למשרדי מע"מ וממילא לא שילמה מע"מ בגינו.
המשיב, מנהל מע"מ תל-אביב מרכז, טען, כי המערערת חייבת בדיווח ותשלום מע"מ על התקבול ועָרך למערערת שומת מס עסקאות בסך 290,075 ש"ח (קרן). לטענתו, התקבול חייב במע"מ בהיותו תמורה בגין חלקהּ של המערערת בתיקי הביטוח של השותפוּת,* שהם בבחינת "נכס" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק מע"מ.
* כלומר, זכויות השותפוּת לקבל עמלות מחברת הביטוח בגין הפוליסות שהונפקו ללקוחותיה.
המערערת, לעומת זאת, טענה שהתקבול לא נפסק לה בְּשל מכירה של "תיקי ביטוח", כי אם "התחשבנות לגבי סכומים המגיעים למערערת מרווחי השותפות עד למועד פירוקה". עוד טענה המערערת, כי המע"מ בגין עמלות אלו כבר שולם בעת קבלתן, וממילא אין מדובר ב"עסקה" חדשה כמשמעותה בחוק מע"מ.
ההשגה שהגישה המערערת למשיב על שומת מס העסקאות נדחתה ומכאן הערעור.
בית-המשפט, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט קירש בָּחן את הראיות שהוצגו בפניו ובכלל זאת המסמכים מהתביעה האזרחית וקבע, כי לאור קביעוֹת בית-המשפט שם לרבות המומחה מטעמו עולה באופן ברור כי התקבול נפסק למערערת בגין חלקהּ בשותפוּת, כאשר שווי השותפוּת הוערך באמצעות הערכת שווי תיקי הביטוח.
לדבריו (פס' 36): "המערערת התוותה את מסגרת הדיון בכתב התביעה האזרחית, באופן מפורש, לקבלת חלקה בשותפות בהתאם לשווי תיקי הביטוח של השותפות [...] יוזכר כי המערערת לא התנגדה למעשיו של תשובה (פירוק השותפות והעברת זכויותיה אליו) וכל שנותר מבחינתה היה לבקש את חלקה בערך הכלכלי של השותפות. ואכן, הן הסעד העיקרי והן החלופי שנתבעו על ידי המערערת בתביעה האזרחית, נועדו לשמור על זכויותיה הכספיות של המערערת בתיקי הביטוח במועד פירוק השותפות" [ההדגשות במקור – א' ש'.]
בהמשך הדברים, נדרש השופט קירש לטענות שהעלתה המערערת מהן ביקשה ללמוד כי בית-המשפט לא פָּסק לה את התקבול בגין שווי תיקי הביטוח (לטענתה, בית-המשפט לא העניק לה סעד של שווי תיקי הביטוח בתביעה לפירוק השיתוף; שיטת המכפיל אותה נקט המומחה אומצה בְּשל מחסור בראיות אך איננה מצביעה על מהות התקבול שנפסק; ולמערערת כלל לא הייתה זכות בתיקי הביטוח ולכן לא ייתכן שנפסק לה שווי התיקים) ודחה טענות אלו, בקובעו כי הן אינן מתיישבות עם קביעוֹת בית-המשפט בתביעה האזרחית ואף לא עם טענותיה שלהּ באותה תביעה.
השופט קירש המשיך ונדרש לטענת המערערת לפיה התקבול ששולם מכוח פסק-הדין לא התקבל במסגרת "עסקה" כהגדרתה בחוק מע"מ, שכּן פרט ליסוֹד ה"עוסק" (מעמד שאינו שנוי במחלוקת) יתר היסודות לקיומה של "עסקה" כאמור לא התקיימו. כך, לטענתה העיקרית, התקבול לא ניתן במסגרת "עסקה" משום שהוא נקבע בפסק-דין. עוד טענה המערערת, כי הגדרת "מכר" בחוק מע"מ מלמדת כי נדרשת הקנייה מרצון של נכס ממוכר לקונה ותנאי זה לא התקיים בתקבול שנקבע בפסק-הדין בתביעה האזרחית.
השופט דחה את טענות המערערת. לדבריו, טענותיה של המערערת לעניין אי-קיום "מכר" מבוססות על כך התקבול נקבע במסגרת פסק-דין ואין לקבלן שהרי משמעותן היא שכּל אימת שהתמורה בעד הקניית נכס נקבעת במסגרת פסק-דין היא לא תחויב במע"מ. עוד ציין השופט, כי העובדה שהתקבול נכפה על-פי האמור בפסק-דין אין בה כשלעצמה כדי לאיין את אופיה הפעולה כ"מכר". "סיווגו של תקבול שנפסק במסגרת הליך משפטי, כנהוג בדיני המס, ייבחן בהתאם למהות הכלכלית של הפעולה בגינה נפסק. במקרה דנן, כמוסבר, המהות הכלכלית העומדת בבסיס התקבול שחויב במע"מ היא הקניית זכויות המערערת לידי תשובה במסגרת פירוק השותפות. כלומר, העסקה בבסיס החיוב במס איננה פסק הדין אלא העברת הזכויות. פסק הדין נועד רק לתת תוקף לזכויותיה המשפטיות של המערערת כפי שזכויות אלו הוכרו על ידי בית המשפט בתביעה האזרחית [...]" (פס' 74 לפסק-הדין) [ההדגשה במקור – הח"מ.]
השופט הוסיף וציין, כי טענתה הנוספת של המערערת כי "העסקה לא נעשתה במהלך עיסוקה" נטענה בחצי-פה ואין בה ממש, שהרי התנאי בחוק מע"מ לפיו מכר יתבצע "במהלך עסקו" של עוסק פורש בפסיקה באופן רחב כל שיחול על כל פעולה "שעושה העוסק לתועלת מפעלו ולקידומו ולהצלחת עסקיו" (ע"א 8119/06), מה גם שהגדרת "עסקה" כוללת גם "מכירת ציוד" ודומה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בענייננו במכר "במהלך עיסוקה" של המערערת או במכירת נכס הוני ששימש אותה בעבר בעסקיה.
לבסוף, נדרש השופט קירש לטענת המערערת לפיה מיסוי התקבול מהווה כפל-מס (שכּן לשיטתה העמלות בגין חלקהּ כבר מוסו) ולטענתה הנוספת לפיה היות שמדובר בעסקה בין עוסקים אי-דיווח והעברת המע"מ על-ידי המערערת אינה אמורה לגרוֹע מקופת המדינה (משום שהצד השני לעסקה (תשובה) זכאי לנַכּוֹת את המס כמס תשומות) – ודחה טענות אלו (ראו פס' 82–85 לפסק-הדין).
הפקדת ערובה בערעור מס
לאחרונה ניתנו שתי החלטות של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת י' סרוסי, בבקשות שהגישו פקיד-שומה גוש דן ומנהל מע"מ תל-אביב 2 להורוֹת למערערות להפקיד ערובה מספקת לתשלום הוצאותיהם ככל שהערעורים יידחו.
האחת, בעניין איתנים צבי בע"מ, שם קבעה השופטת סרוסי, כי המערערת תפקיד ערובה בסך 20,000 ש"ח להבטחת תשלום הוצאות מנהל מע"מ תל-אביב 2 ככל שהערעור שהגישה המערערת על החלטתו לחייבהּ במס תשומות בסך של כ-300,000 ש"ח (קרן המס), יידחה (קישור להחלטה).
השנייה, בעניין חברת יוקום תקשורת בע"מ, שם נקבע, כי המערערת תפקיד ערובה בסך 35,000 ש"ח להבטחת תשלום הוצאות פקיד-שומה גוש דן ככל שהערעור שהגישה המערערת על השומה שהוציא לה, בגדרהּ קבע לה המשיב תוספת הכנסות בסך של כ-120 מיליון ש"ח (בגין שירותי מסחר באופציות בינאריות), יידחה (קישור להחלטה).
תביעה להנפקת אישורי מיסים
ביום 27.10.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין ויקטור רוזנברג.
עניינו של פסק-הדין בתביעה שהגיש התובע נגד עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ("עמידר"), משרדי מיסוי מקרקעין חיפה ולשכת רישום המקרקעין בנצרת, בגדרהּ התבקש בית-המשפט לקבוע כי התובע הוא בעל הזכויות בדירה בעכו ("הדירה").
במסגרת התביעה, עתר התובע להורוֹת לעמידר להשלים את רישום הזכויות על שמו וליתן בידו הפנייה ללשכת רישום המקרקעין לצורך רישום זכויותיו, להורוֹת למשרד מיסוי מקרקעין להנפיק אישורי מיסים לצורך רישום זכויות התובע בעמידר ובלשכת רשם המקרקעין ולבסוף, להורוֹת לרשם המקרקעין לרשום את זכויות התובע בדירה על שמו.
עמידר הודיעה לבית-המשפט כי בספריה רשומות הזכויות בדירה על-שם הבעלים הקודמים וכי תבצע כל פסק-דין ובלבד שיומצאו כל המסמכים ואישורי המיסים הנדרשים, אלא אם בית-המשפט יפטור את עמידר והתובע מכך.
הנתבעים 2–3 (משרדי מיסוי מקרקעין חיפה ולשכת רישום המקרקעין בנצרת), לעומת זאת, הגישו כתב הגנה במסגרתו התנגדו למתן הסעדים המבוקשים. לטענתם, דין התביעה מחיקה על הסף מכוח תקנה 41 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, שכּן התביעה אינה מגלה עילה. עוד נטען, כי דין התביעה אף דחיה על הסף בכל הנוגע למיסוי מקרקעין שכּן הסמכוּת העניינית לבירור המחלוקת בעניין הנפקת אישורים, לשם רישום זכויות התובע, ככל שיש לו, מסורה לוועדת-הערר מכוח חוק מיסוי מקרקעין. עוד נטען, כי העִסקה בין המוכרים ובין התובע מעולם לא דוּוחה ועיון בכתב התביעה מעלה שאין בפי התובע כל טענה כלפי המדינה.
בית-המשפט, מפי השופט א' באומגרט, מחק את התביעה (קישור לפסק-הדין).
אי-חלוקת תיקוֹנים לכריכת דוחות שנתיים לשנת-המס 2022
פורסמה הודעתו של מר שלמה אוחיון, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המסים, לפיה לא יודפסו ולא יחולקו תיקוֹנים לדוחות המס לשנת-המס 2022. זאת, עקב השימוש ביישום להגשת דוחות מקוּונים באופן מלא.
עוד צוין בהודעה, כי מיַיצגים שלא יעשו שימוש ביישום יכרכו באופן עצמאי את הדוחות המוגשים על ידיהם במשרדי השומה.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
