ת"פ (חיפה) 3023/03 - מדינת ישראל נ' איצקוביץ סמישלום חיפה

ת"פ (חיפה) 3023/03

מדינת ישראל

נ ג ד

איצקוביץ סמי

בית משפט השלום חיפה

[23.10.2003]

כב' השופט כ. סעב

בשם המאשימה - עו"ד לוי

בשם הנאשם - עו"ד פוליטיס

גזר דין

1.    הנאשם הובא לדין בגין שתי עבירות של סחר בסם מסוכן, עבירה בניגוד לסעיף 13 + 19 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973.

 א.   ואלה הן עובדות האישום הראשון:

1.    בכל מועד רלוונטי לכתב אישום זה שימש נ"ז 540/93 (להלן: "יואב") כסוכן משטרתי לצורך ביום עסקאות סמים ורכישת סמים מסוכנים.

2.    בתאריך 8/7/03 בשעה 21:00 לערך ברחוב סיני 7/8 בגבעת חן בבנימינה, בבית הנאשם, מכר הנאשם ליואב 13 בולים החשודים כסם מסוכן מסוג L.S.D (להלן: הסם) ובתמורה קיבל הנאשם מיואב 1,000 ₪.

3.    הסם נשלח לבדיקה ונמצא כי הינו L.S.D.

4.    הנאשם סחר בסם מסוכן מסוג L.S.D ללא היתר כדין וללא אישור מאת המנהל.

ב.    ואלה הן עובדות האישום השני:

1.    בתאריך 15/7/03 בשעה 20:20 בכתובת הנ"ל, בבית הנאשם, בגבעת חן בבנימינה, נפגש הנאשם שוב עם יואב ומכר לו 13 בולים של L.S.D שהינם סם מסוכן ובתמורה קיבל הנאשם מהסוכן יואב 1,000 ₪.

2.    הסם נשלח לבדיקה ונמצא כי הינו L.S.D.

3.    בנסיבות אלו סחר הנאשם בסם מסוכן ללא היתר כדין וללא אישור מאת המנהל.

2.    הנאשם הודה בעובדות כתב האישום באמצעות בא כוחו והורשע בדין. הסניגורית ביקשה מבית המשפט להורות על הגשת תסקיר קצין מבחן ובית המשפט נעתר לבקשתה.

כאמור בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר קצין מבחן שהתייחס לנתוניו של הנאשם, הרקע בו גדל, מצבו האישי והמשפחתי.

סמי, בן 28, רווק. מהחומר שהוצג בפני עולה כי עד למעצרו לפני כחודשיים, הוא עבד במפעל תרופות "פרומדיקו" כעובד ייצור והתגורר בבית הוריו בבנימינה.

סמי גדל במשפחה המונה 11 נפשות. הוא הבן השלישי בסדר הילדים והבן הזכר הבכור מביניהם. האם עובדת כמטפלת בקשישים והאב בן 56, אינו עובד ומוכר על יד המוסד לביטוח לאומי כנכה.

נתוניו של הנאשם דלים, הוא סיים 7 שנות לימוד, שבחלקן, שהה בפנימיה. מהשרות הצבאי שוחרר על רקע אי התאמה, ובהמשך עבד בעבודות בלתי מקצועיות.

הנאשם החל את היכרותו עם עולם הסמים בהיותו בן 15, מתוך "סקרנות". עם חלוף הזמן השימוש בסם (גראס; כדורים -L.S.D, אקסטזי) הפך להיות חלק גלוי בשגרת חייו.

מהחומר שהונח בפני עולה כי לדעת מעסיקו של הנאשם, המדובר בעובד חרוץ, המגיע בזמן לעבודה שתמיד מגלה נכונות לעבוד שעות נוספות ובד"כ הוא נקלע למצב כלכלי קשה לקראת סוף כל חודש ומלווה כסף מחבריו.

שירות המבחן החליט בסופו של דבר שלא לבוא בהמלצה טיפולית מהנימוקים שפורטו שם.לסמי 3 הרשעות קודמות.

3.    התביעה ביקשה מבית המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ומאסר על תנאי, לעומתה עתרה הסנגוריה לנהוג בנאשם במידת הרחמים ולא להחמיר איתו יתר על המידה.

על עבירות של סחר בסמים קבע בית המשפט העליון בע"פ 10151/01 - יאסר הייב נ' מדינת ישראל . תק-על 2003(1), 720, כי:-

" בהתייחסו להרואין בכמות של 1.450 ק"ג אמר השופט יעקב מלץ, כי "העונש ההולם והראוי הוא עונש שאיננו רחוק מן העונש המירבי שקבע המחוקק [20 שנות מאסר], ולנסיבות אישיות יכולה להיות השפעה מועטת בלבד" (ע"פ 331/88 חלובה נ' מדינת ישראל, פ"ד מד (4) עמ' 141, בע' 147. "

בע"פ 3964/00 - חסוס נ' מדינת ישראל. תק-על 2003(1), 333, עמ' 342 ובע"פ 417/88 חוסין מוחמד חוואג'ה נ' מדינת ישראל, תק-על 1270 (3)89 דן בית המשפט בשאלת חומרת העונש, כאשר במקרה אחד ייבא הנאשם ארצה 200 גרם הירואין בלבד, לעומת המקרה השני שבו דובר על ייבוא למעלה מקילו וחצי קוקאין. במקרה הראשון נגזרו על המערער, בין השאר, 10 שנות מאסר בפועל, לעומת שש שנות מאסר בפועל במקרה השני. זאת אף שבמקרה הראשון סבל המערער ממחלות שונות, דבר שלא נטען במקרה השני. כאמור בית-המשפט העליון (הנשיא שמגר) דחה את הערעור, באמרו:

" לעונש לגופו, הרי אין ספק שעונש המאסר של 10 שנים הוא עונש כבד. אולם, ציינו בעבר מספר פעמים כי בעבירות הקשורות בסמים מסוכנים וקטלנים, כגון הירואין, יש להטיל עונשים חמורים ומרתיעים אשר מתקרבים במידה משמעותית למקסימום הקבוע בחוק. על ידי השגת 200 גרם הירואין המיועד להפצה יוצרים סיכון רב לבריאותם של רבים המכורים לסם, ורק נקיטת עמדה מחמירה על ידי בתי המשפט יכולה ליצור מחסום כלשהו בפני ההפצה של הסם המסוכן האמור.

אביא להלן דברי השופט אלון בע"פ 332/87 אורי בן און נ' מדינת ישראל, פד"י מב (1) 382 שם כתב :-

" ממחקריהם של המלומדים ומדבריהם של עדים אנו למדים על התוצאות ההרסניות שיש בו בסם זה לשלומה של החברה, לבריאותה ולבטחונה ורבים וטובים מקרבנותיה נופלים חלל מפגיעתה הרעה. בביצועו של פשע הפצת הסם, אולי יותר מאשר בכל עבירה אחרת, נוטלים חלק נכבד אלה המתכננים את הספקתו והבאתו מעבר לגבולות המדינה, מקרוב ומרחוק, ומשלחים את חיצי המוות בדרכים נסתרות, כשלידם מסייעים סוכנים וסוכני משנה למיניהם. זהו סוג חדש של עבירת אנשי הצווארון הלבן והמסוכן והחמור שבהם".

וכך אמר כב' השופט שמגר בע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' סגל, פד"י לה (4) עמ' 313:

" ... הפיתוי להשגת רווחים קלים וניכרים הוא

רב, וקורה בשל כך, שגם אנשים בעלי עבר נקי

מתפתים לעסוק בתיווך, בבלדרות סמים או במעשי פשע דומים (ראה למשל ע"פ 515/80), עת נשחקים לא אחת מעצוריו של הפרט, ותאות הבצע משתלטת על תכניותיו ועל מעשיו, דרוש יסוד מרתיע יעיל בענישה, שירחיק דוקא את אלו שעל הסף מן ההיגררות אל הביצוע של מעשה העבירה".

יפים לענין זה דבריו של כב' השופט אלון, בע"פ 392/97, אורי בן און נ' מדינת ישראל, פד"י מב (1) 317:

" ... גם בענישה על פשע נתעב של הפצת סם המוות למען בצע כסף, יש להביא בחשבון נסיבות אישיות מקילות וסיכויי שיקום ... אבל עם התגברותה של הפשיעה בתחום עבריינות זו והפיכתו למכת מדינה, נדחקים שיקולי קולא לקרן זוית וכל עוד לא הודברה מכה זו עלינו להעמיד בראש שיקולי הענישה של עבירות אלה שיקולי תגמול והרתעה למען ישמעו ולא יוסיפו עוד".

הכלל הוא, שעה שבית המשפט גוזר דינו של אדם, מניח הוא על כפות המאזניים מחד גיסא את נסיבותיו האישיות של הנאשם, מצבו הסוציו-חברתי, הרקע ממנו צמח והסיכוי לשיקום ומאידך גיסא האינטרס הציבורי והפן ההרתעתי.

בעבירות של סחר בסמים, ידחה בית המשפט בדרך כלל נסיבות אישיות מפני חומרת העבירה כשעל מערכת אכיפת החוק להרתיע על-ידי ענישה נוקשה ומחמירה. על בית המשפט לעמוד בשער כנגד סוחרי סמים למען תצא בת-קול צלולה, ברורה ונהירה לפיה, ידעו סוחרי הסמים כי בית המשפט יכביד ידו תוך שהוא מעדיף את האינטרס הציבורי והפן ההרתעתי כגורמים דומיננטיים בקביעת העונש ותוך דחיקת השיקולים האישיים של הנאשם לקרן זווית ודחייתם.

הסם כאמור, על כל סוגיו, משחית והורס כל חלקה טובה ופוגע ברבדים שונים של החברה ללא כל אבחנה, על כן יש להלחם בסוחרי הסמים מלחמת חורמה, והדרך לכך היא בהטלת עונשים הולמים ומרתיעים.

לאחר ששקלתיי את מכלול הטענות הן אלו של התביעה והן אלו של ההגנה החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל של 24 חודשים וזאת מיום מעצרו, מיום 6.8.03.

אני מורה על הפעלת 4 חודשי המאסר המותנים שהוטלו על הנאשם בת.פ. 5744/00 של בית המשפט שלום בחדרה, העונש המופעל יצטבר לעונש שהוטל בתיק זה.

מאסר על תנאי של 18 חודשים, והתנאי הוא, שהנאשם לא ישא עונש זה אלא אם, יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירה בה הורשע בתיק זה ויורשע עליה בדין.

אני מורה על השמדת הסמים, כמבוקש.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום כ"ז בתשרי, תשס"ד (23 באוקטובר 2003) במעמד הצדדים.